הארון הורכב מעצי שטים, 2.5 אמות אורך, 1.5 אמות רוחב, 1.5 אמות גובה, בצורה של תיבה, קיימת מחלוקת

חכמים בדבר קיומם של רגלים לארון, האברבנאל והאן-עזרא סוברים שהיו ארבע רגליים לארון, רש"י סובר שלא

היו לו רגליים, גם בדבר עובי הארון קיימת מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה, רבי מאיר סובר שעוביו היה חצי טפח,

רבי יהודה סובר שעוביו היה קצת פחות מאצבע.

בנוסף לארון בנה בצלאל בן-חור עוד שתי תיבות יצוקות זהב, אחת פנימית לתיבת העץ ששוליה כיסוי את דפנות העץ

מלמעלה, ותיבת זהב חיצונית שלתוכה הוכנסה תיבת העץ, התיבה החיצונית היתה גבוה באמה מארון העץ, האמה

הנוספת כיסתה את שולי הכפורת שהונחה על גבי תיבת העץ, לתיבה החיצונית היה זר של זהב - סימן לכתר תורה.

הכפורת

מדף של זהב שכיסה את ארון עצי השטים, בכל צד שהמדף חוטב כרוב (כמקשה אחת עם המדף), כאשר הכרוב הימיני

היה בעל פני זכר, והכרוב השמאלי היה בעל פני נקבה. כנפיהם של הכרובים היו חופפים על הכפורת וגבוהים מעל

ראש הכרובים, הקצה העליון של כנפי הכרובים היה בגובה עשרה טפחים מעל הכפורת.

המדרש מספר על הכרובים - כשהקב"ה כעס על עם ישראל הכרובים הפנו מבטם זה מזה, וכשהקב"ה

אהב את עם ישראל הכרובים הביטו זה לעומת זה. ביום שחרב בית המקדש הראשון ופרצו לבית

המקדש, לתדהמת הכל הכרובים הביטו זה על זה, ללמדך שגם "הצרות" שהקב"ה מביא על עם ישראל

מקורן באהבה העצומה של ה' לעמו הנבחר.

טבעות נשיאת הארון והבדים

לרחבו של הארון, בגוה שני שליש של הארון בקצוותיו, הוצמדו ארבע טבעות זהב, בתוך הטבעות הוכנסו

הבדים (מקלות מעצי שיטים מצופי זהב), לצורך נשיאת הארון. ישנה מחלוקת האם הטבעות שבהן הוכנסו

הבדים, היו צמודות לארון, או שלארון היו צמודות טבעות קטנות שלתוכן הוכנסו הטבעות של הבדים.

הארון במשכן

מיקומו היה באמצע קודש הקודשים, מיקומו של הארון גם במשכן וגם בבית המקדש הראשו היה נס קבוע -

רוחב קודש הקודשים היה עשר אמות - כשמדדו את המרחק בין דופן הארון ועד לקיר היו חמש אמות

כך בשני הצדדים, כלומר סך הכל 10 אמות, אם כן יוצא שהארון לא תפס מקום כלל.

בתוך הארון הוכנסו לוחות הברית, גם שברי הלוחות הראשונים וגם הלוחות השלמים. בצדו של

הארון היה מדף שעליו הונח ספר התורה שנכתב ע"י משה, גם כאן קיימת מחלוקת האם ספר התורה

של משה, הונח בתוך הארון או על המדף מחוצה לו.