השולחן הורכב מעצי שיטים וצופה כולו זהב טהור, גבוהו 1.5 אמות, ארכו 2 אמות, רוחבו 1 אמה.

רגלי השולחן היו מרובעות בעובי של טפח, המסגרת גם היתה בעובי של טפח וחיברה את ארבעת

הרגליים, מעל המסגרת הונח מדף השולחן בעובי של טפח. זר זהב עיטר את השולחן מסביב.

לארבעת רגלי השולחן הוצמדו טבעות נשיאה שבין הטבעות הושלחו בדי הנשיאה, הבדים היו עשויים

עצי שיטים מצופים זהב, קיימת מחלוקת האם הטבעות היו לרוחב השולחן או לאורכו.

משני צידי השולחן לאורכו הוצמדו לוחות של זהב הנקראים "מנקיות", רוחבן היה 5 טפחים גובהן 21

טפחים והם הוצבו זה לעומת זה, בכל צד נקדחו 5 שורות של נקבים, בשורה העליונה ביותר היו

שני נקבים ובארבעת השורות מתחת היו שלושה נקבים בכל שורה, בין הנקבים הורכבו ה"קשוות" חצאי קנים

העשויים זהב טהור ועליהן הונח לחם הפנים, במערכה הימינית הונחו ששה לחמים וכן במערכה השמאלית,

הלחם התחתון שבכל מערכה הונח על השולחן עצמו, בצורה זאת הלחמים לא נלחצו זה מעל זה ונוצר

רווח ביניהם שאיפשר זרימת אוויר למניעת עיפוש הלחם.

על השולחן היו שני בזיכים של זהב (כעין כפות), בתוך הבזיכין היו שמים לבונה זכה, קומץ של לבונה

בכל אחד מהבזיכים, בשבת כשהיו מחליפים את לחם הפנים שעל השולחן, היו לוקחים את הבזיכים,

ומקטירים את הלבונה על גבי המזבח החיצון, רק לאחר מכן ניתן היה לכהנים לאכול מלחם הפנים

שהורד מעל השולחן.

השולחן עמד באוהל מועד. לאורך המשכן. 5 אמות מן הפרוכת ו-2.5 אמות מהקרשים שבצפון.

לחם הפנים : (החלות שהונחו על השולחן)   ללחם היו שלוש שמות : לחם הפנים על שום צורתו שנראה כפנים, לחם התמיד כי תמיד היה מונח על השולחן ולחם המערכת - כי היה מונח על המערכות של השולחן.   תערובת הבצק נעשתה מקמח סולת. את הבצק היו שוטחים לאורך של 10 טפחים. ורוחב של 5 טפחים, בפינות של הבצק והוסיפו קרנות שנעשו מהבצק עצמו בגובה של 7 אצבעות, את הבצק קיפלו (2 קרנות מול 2 קרנות - אבל לא סגרו לגמרי, הקרנות הנגדיות לא נגעו זו בזו), הבצק נאפה בתנור בקערות ברזל.   בכל ערב שבת נאפו שתים עשרה חלות, כל חלה משני עשרונים קמח סולת, את החלות הניחו ביום שבת על השולחן, הלחם הונח בתוך קערות זהב מיוחדות והושאר  שם כל השבוע עד לשבת הבא, את החלות הסירו מהשולחן נתנו לכהנים לאכול. נס היה בחלות שגם לאחר תשעה ימים (מיום האפיה עד יום האכילה), עדיין היו חמות כבשעת אפייתן).