למרות היותה מורכבת מהרבה פרטים וחלקים קטנים, הקנים, הפרחים, הכפתורים ועוד. המנורה נעשתה מקשה אחת -

ולא הורכב מחלקים נפרדים. כולה עשויה מגוש זהב טהור, על פי המדרש משה רבינו התקשה להבין את מעשה המנורה

על כן הראה לו הקב"ה כיצד 'נעשית'. 

"מנורה אתה מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן. נתקשה בצורתה ונתקשה בעשיתה, כיצד?

בשעה שעלה משה, היה הקב"ה מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן, כיון שהראה לו מעשה המנורה, נתקשה בו

משה. אמר לו הקב"ה: הרי אני עושה אותה לפניך. מה עשה הקב"ה? הראה לו אש לבנה, אש אדומה, אש שחורה,

אש ירוקה ועשה מהן את המנורה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה וששת הקנים, ואמר לו "זה מעשה המנורה" - מלמד

שהראה לו הקב"ה באצבעו".

אמר רבי חיא בר אבא, אמר רבי יוחנן: גבריאל היה חגור כמין פסיקיא (חגור של אומנין) והראה לו למשה

מעשה המנורה.  (ספר אבותינו).

מידות המנורה: גובה 18 טפחים, רוחב (מהנר הקיצוני בימין ועד הנר הקיצוני שבשמאל 12 טפחים, גובה הקנה

האמצעי היה 15 טפחים ועמד על בסיס רחב, הבסיס נקרא "ירך המנורה", הבסיס נשען על שלושה רגליים בגובה

שני טפחים של הקנה האמצעי מן הירך היה גביע כפתור ופרח, שהחזיקו טפח אחד.

"ירך המנורה"

בסיס רחב שעמד על שלוש רגלים, גובהו 3 טפחים, באמצע הירך היה פרח זהב וממנו יצא הקנה האמצעי, לפי

דעת רבי אברהם בן הרמב"ם ירך המנורה היתה עגולה, על פי ה'כלבו' ירך המנור היה כתיבה מתומנת.

"גביעים, כפתורים ופרחים"

עשרים ושנים גביעים היו במנורה, הם היו צרים למטה והלכו והתרחבו כלפי מעלה, העיטור של הגביעים

היה בליטות ושקעים מצויירים ("משקדים" - רש"י, מצויירים), בכל קנה של המנורה היו שלושה גביעים

 ונחלקו המפרשים כיצד היו מחוברים, האם זה לצד זה או אחד בתוך השני. הכפתורים היו עגולים בצורת ביצה,

במנורה היו אחד עשר כפתורים, הפרחים היו בצורה של קערית קטנה עם שולים כלפי חוץ. תשעה פרחים - אחד

על כל קנה פרח בחיבור בין הרגל לבסיס ופרח ברגל.

"נרות המנורה"

הנרות הם בזיכין (כעין קעריות קטנות) שהיו קבועים בראשי הקנים, בתוך הבזיך נמזג השמן והושמה פתילה,

הפתיל בבזיך האמצעי הושם באמצעו, הפתילות בצד ימין הושמו בצד השמאלי של הבזיך, הפתילות בצד שמאל

הושמו בצידו הימני של הבזיך, בצורה כזאת כל הפתילות פנו למרכז.

"המלקחים והמחתות"

ע"פ רש"י המלקחיים הן צבתות קטנות שבעזרתם היו מסדרים את הפתילות בתוך הבזיכין, לעומתו הרמב"ן

מפרש את המלקחים ככיסוי זהב קטנים שכיסו את הנרות כדי שלא יפול משהו לתוך השמן.

גם במחתות נחלקו רש"י והרמב"ן, ע"פ רש"י המחתות היו כעין כפיות קטנות שבעזרתן פינו את האפר מתוך

הנרות, ע"פ הרמב"ן האבן-עזרא המחתות היו צלוחיות קטנות שהושמו מתחת לנרות על מנת לקלוט לתוכן

גיצים של אש ופתילות.

  "וישם את המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נגבה: ויעל הנרות לפני ה' כאשר ציוה ה'

   את משה" (שמות,מ,כד-כה) 

"מיקום המנורה"

המנורה ניצבה אל מול פני השולחן, לאורך המשכן, רחוקה 2.5 אמות מהדופן הדרומית שלו.

"הטבת הנרות"

על מנת להגיע לראש המנורה אל הנרות הוצב ע"י המנורה גרם בן שלוש מדרגות עשוי מאבן שיש,

גבוה כל מדרגה היה 1.5 אמות. על המדרגה האמצעית הונח מגש (נקרא "כוז") של זהב, על המגש

הונחו כד השמן שהיה מכוסה בצמיד פתיל וחתום בחותמו של כהן גדול, בנוסף לכד היו פתילות, מלקחים,

והמחתות. 

בכל בוקר היה הכהן מנקה את הנרות מן השמן והפתילות של היום הקודם, ממלא בשמן חדש

ומעמיד פתילות חדשות באופן כזה שכל הפתילות פנו לכיוון מרכז המנורה.

"האם זקוק ה' לאור שנדליק לפניו? הרי הוא אורו של העולם כולו"! אמר להם הקדוש ברוך הוא: "אינני צריך את האור שאתם מדליקים, רק לכבודכם צויתי להדליק נרות במשכן. כדי להגדיל את שמכם בעיני העמים שיראו איך מכבדים אתם ומאירים למלך מלכי המלכים שמאיר לכל העולם".   משל לאדם שהוליך עיור עד לביתו. בבית אמר הפקח לעיור: "הדלק את האור לפני!" התפלא העיור ושאל: "כל הדרך אתה מוליך אותי מכיון שאני אינני רואה ואתה כן רואה. וכעת מבקש אתה שאאיר לך?" ענה הפקח לעיור: ,בכונה בקשתי ממך להדליק בשבילי את הנר, כדי שלא תרגיש חובה כלפי על שהולכתי אותך והראיתי לך את הדרך. עכשיו כשאתה מדליק לי את הנר גם אתה עושה לי טובה ואינך חיב לי מאומה".   כך אמר ה' לעמו. את הנרות במנורת הזהב מדליקים אתם בשבילכם. לא ה' צריך את האור. אדם רגיל שרוצה להדליק נר צריך לנר דולק אחר או לגפרור בוער. אבל הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם האיר את העולם כולו מתוך החושך. כל העולם היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ובמאמר ה' "יהי אור" נהיה אור בכל העולם.   בזכות הדלקת הנרות עתיד ה' להאיר תמיד לבני ישראל ולעשות את העם אור לגויים. בזכות הדלקת הנרות הבטיח ה' לשמור את עמו מכל רע.   (אוצר אגדות התורה)