הקידוש וברכת 'שהחינו'
המקדש מברך שלוש ברכות: 'בורא פרי הגפן', 'מקדש ישראל והזמנים', ו'שהחיינו'.
כוס היין ששותה המקדש - היא הראשונה מארבע הכוסות שהן מצוות ה'סדר'.
ארבע כוסות
תיקנו חכמים שתית ארבע כוסות של יין כחלק מהמצוות של הסדר, הטעם - להזכיר כי הקב"ה הבטיח את גאולת
ישראל ממצרים, בארבע לשונות: "והוצאתי - אתכם מתחת סבלות מצרים", "והצלתי - אתכם מעבדתם", "וגאלתי -
אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים", "ולקחתי - אתכם לי לעם".
כוס ראשונה - הקידוש.
כוס שניה - בזמן קריאת ההגדה לפני 'מה נשתנה' ויש הנוהגים לשתות לאחר
סיום חלק ההגדה - לאחר 'בצאת ישראל ממצרים' וברכת 'גאל ישראל'.
כוס שלישית - בסוף סדר ברכת המזון כשמברכים על היין.
כוס רביעית - לאחר סדר ברכת המזון, ומי שנוהג לקרוא את סדר 'הלל' ישתה לאחר שיסתיים סדר זה.
|
הכוס החמישית:
'כוסו של אליהו הנביא' - כשם שאליהו הנביא אמור לבוא לבשר על בואו של המשיח - גואל ישראל,
כך מסמלת כוס זו את לשון הגאולה החמישית - 'והבאתי' אתכם לארץ המובטחת - סופה של הגלות. |
והגדת לבנך
חובה לספר ביציאת מצרים כל הלילה, עיקר קריאת ההגדה היא "והגדת לבנך" למען נזכור מדור
לדור את גאולת ישראל ממצרים, צריך להשתדל מאוד שהילדים ששומעים את
קריאת ההגדה יבינו את תוכנה - זהו עיקר מצוות ההגדה וצריך לקרוא אותה בהתלהבות
ובהטעמה.
"הואיל שמצות ההגדה מן המובחר, היא ההגדה לבן השואל, לכך מאחרין אותה קצת. אף על פי
שהיא מצוה מן התורה ובדין היה שיקדים אותה ויארנה מיד אחרי הקידוש, אלא שרוצים להתמיה
את התינוקות כדי שישאלו. ואפילו לא ישאלו מעצמן, יראו כמה דברים שתמוהים בעיניהם ויהיו
ראויים לשאול, וכשישמעו את ההגדה יהיו הדברים חרוטים בלבם יותר, שזהו עיקר מצות ההגדה לבן"
(ספר התודעה).
"מצוות עשה תורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים, בליל חמישה עשר בניסן.
שנאמר: 'זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים', כמו שנאמר 'זכור את יום השבת'. ומנין
שבליל החמישה עשר? תלמוד לומר 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה' - בשעה שיש מצה
ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן. אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים
וכל המאריך בדברים שארעו ושהיו הרי זה משובח".
(רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, ז).
"מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו. שנאמר 'והגדת לבנך'. לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד?
אם היה קטן או טיפש אומר לו 'בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה
פדה אותנו הקב"ה ויוצאנו לחרות'. ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שארע לנו במצרים וניסים
שנעשו לנו על ידי משה רבינו. הכל לפי דעתו של בן"
(רמב"ם, הלכות חמץ ומצה,ז)
הלילה הזה כולנו מסובין
"חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים. לפיכך כשסועד אדם בלילה
הזה, צריך לאכול ולשתות והוא מסב דרך חרות" (רמב"ם, הלכות חמץ ומצה,ז).
האכילה והשתיה בשעת הסדר, צריכים להיות בדרך של הסבה - שעונים על כרים "כדרך מלכים",
כי הלילה הזה מסמן את יציאתו של עם ישראל משעבוד מצרים, הלילה הזה הוא תחילת התהליך
שעוברת אומה של עבדים בדרכה לגאולה, כשכל יהודי הוא בחזקת בן יחיד של מלך עצום ונפלא.