בשלושה שמות נקרא חודש ניסן: מהתורה - "החודש הראשון" כי הוא החודש הראשון בשנה - ראש השנה לחודשים,

(תשרי הוא ראש השנה לשנים), כמו כן מוזכר בתורה - "חודש האביב", ראשית ההתחדשות של החי והצומח,

גולי בבל הם שקראו לחודש 'ניסן' משורש 'ניצן' ע"פ הפסוק משיר השירים "הנצנים נראו בארץ" שמדבר על תקופת

האביב, רמז להיות ניסן ראש לחודשים נמצא במילה 'אביב' - אב י"ב. מזלו של החודש - טלה, זכר לקורבן פסח

שנצווה ישראל במצרים, לקחת 'שה לבית אבות'.

דוקא אומות העולם ובראשם מצרים הם שבחרו בטלה להיות המזל של החודש - אולם טעמם היה לרמוז על קבוצת

כוכבים שזורחת בתקופה זו ודמותה כדמות הטלה - אחד מאלילי מצרים, שעניינו עושר ושפע, ישראל מן העבר

השני עם הסגולה של הקב"ה נצטוו לקחת את הטלה ולשחוט אותו מול עיני המצרים - מעשה של מסירות נפש

שביטא התנערות מעבודת האלילים של המצרים ודבקות בקב"ה.

כיוון שאדר הצמוד לניסן תמיד יהיה חסר, לניסן תמיד יהיה רק יום אחד של ראש חודש, אבל הוא עצמו

תמיד יהיה של שלושים יום.

ראשון לחודשי השנה

הרמב"ן מסביר שניסן נקבע להיות ראשון לחודשי השנה, על מנת להנציח את נס יציאת מצרים, שבכל

פעם שיזכירו את נס החודש יעלה בתודעה גם נס גאולת עם ישראל. וכך גם בחודשים הבאים אחרי

ניסן - החודש השני לגאולה, השלישי לגאולה וכן הלאה.

רוב ימי החודש ימי חג

החל מ-א' בניסן יום הקמת המשכן ועד י"ב בחודש, בכל יום הביא נשיא של שבט קורבן לרגל חנוכת

המזבח, החל מ-ט"ו לחודש במשך שמונה ימים חוגגים את פסח (כולל איסרו חג), על יוצא שרוב ימי

החודש הם ימי חג ושמחה - וממשיכים קדושה בכל ימי החודש, לכן ברוב ימי החודש אסור להתענות

למעט תעניות צדיקים ותענית בכורות בערב פסח, לא אומרים תחנון ולא נפילת אפים כל ימי החודש,

בשבתות בשחרית לא אומרים 'אב הרחמים' ובמנחה 'צדקתך צדק', לא עורכים אזכרות רק לנפטרים

שנפטרו בניסן או בסמוך לו.