שלוש מצות

כנגד שלוש מעמדות בישראל: כהן, לוי, ישראל. העליונה כנגד הכהן, האמצעית כנגד הלוי שהוא שני במעמדו לכהונה.

השלישית כנגד ישראל. את המצה האמצעית מחלקים לשנים, חלק אחד אוכלים עם המצה העליונה לקיום מצות אכילה

כזית מצה, את החלק הגדול טומנים לאפיקומן, את האפיקומן אוכלים בסוף הסעודה. את המצה התחתונה אוכלים

ב'כורך', כך יוצא שבכל מצה קיימנו מצווה אחת של ליל הסדר.

מספר טעמים לשימוש בשלוש מצות:

א) כיון שצריך שתי מצות שלמות לברכת 'המוציא' - ומצה אחת צריכים לחלק ל'אפיקומן'.

ב) כנגד שלושת האבות, לזכור את יחוסם של ישראל, אף על פי שהיו עבדים במצרים, בכל זאת מוצאם מגדולי עולם.

ג) "מהרי שלוש סאים קמח סולת, לושי ועשי עגות" (בראשית,יח). כשבאו שלושת המלאכים לבקר את אברהם

     היה זה בערב פסח ואברהם הנחה את שרה להכין מצות משלוש סאים קמח סולת.

ד) רמז לשלשה מיני מצה שהיה מביא מי שהקריב קורבן תודה (בנוסף לקורבן).

מרור

החיוב לאכול את המרור חל על הגברים והנשים כאחד, כיון שכל ישראל היו עבדים במצרים - "וימררו

את חיים בעבודה קשה (שמות,א). על פי חכמים מיני הירקות הכשרים להיות מרור: חזרת, עולשין, תמכא,

חרחבינא ומרור. הידור המצוה הינו בעלי חסה ירוקים שטעם משתנה ממתוק למריר - רמז לשעבוד מצרים

שהתחיל ב"פה-רך" (פרך) והסתיים ב"חומר ולבנים". וכן 'חסה' - חס הקב"ה עלינו וגאלנו.

חרוסת

"תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך, שמה חבלה ילדתך" (שיר השירים, ח).

בנוסף לטעם של הזכרת הטיט שבו היו ישראל עושים את הלבנים, החרוסת באה גם להזכיר לנו את מסירות הנפש

של הנשים העבריות שבזכות היותן צדקניות וחדורות אמונה נגאלנו ממצרים - עוצמת השעבוד והגלות הנכספת

שבוששה לבוא גרמה לגברים להיכנס ליאוש עמוק, הם לא ראו טעם להביא ילדים לעולם, מה שהעמיד

בסכנה את המשך קיומו של עם ישראל, הנשים לעומת זו היו יותר חדורות אמונה, הם לא אבדו תקוה כי הגאולה

בוא תבוא.

על כן למרות התנאים הקשים עשו הכל לעורר את הבעלים לקיים את מצות 'פרו ורבו' ולאחר

מכן סמוך ללידה וכדי להציל את ילדיהם מגורל הטביעה ביאור יצאו להוליד בשדות וסמכו על הקב"ה

שיציל את ילדיהן.

הפרות המשמשים להכנת החרוסת הן הפרות שמוזכרים בשיר השירים בפסוקים המדברים בשבחם

של ישראל ואמונתם בבורא העולם שיציל אותם ממצרים:

תפוח - "תחת התפוח עוררתיך, שמה חבלתך אמך, שמה חבלה ילדתך".

רימון - "כפלח הרמון רקתך".

תאנה - "התאנה חנטה פגיה".

תמר - "אמרתי אעלה בתמר".

אגוז - "אל גינת אגוז ירדתי".