ידועה מעלתה של השבת שנתנה לעם הנבחר, עם ישראל, מתנה מהקב"ה. ששבת ביום השביעי - וכפי שאמרו חז"ל
יותר משישראל שומרים על השבת - השבת שומרת על ישראל. ובכל שבת ושבת יש נפש יתרה ומתעלים לעולמות
גבוהים, אם כן מהו יחודה של השבת שלפני חג הפסח, הנקראת "שבת הגדול"?
נאמר בספר שמות פרשת בא: "דברו אל כל עדת ישראל לאמור בעושר לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית
אבות שה לבית... והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין
הערבים". לפני יציאת מצרים מצוה הקב"ה על כל אחד ואחד מעם ישראל, לקחת בעשירי לחודש ניסן שה ולשומרו
עד הארבעה עשר לחודש ואז לשוחטו.
בשנה שיצאו ישראל ממצרים, עשירי בניסן היה ביום שבת. ולקחו ישראל כל אחד שה לפסחו וקשרו למיטתו
ולשאלת המצרים השיבו, שהמטרה היא לזבוח לה'. והרי השה היה אלוקה במצרים. ובכל זאת לא עשו דבר
לבני ישראל, ונעשה פה נס גדול, שהמצרים לא אמרו דבר ולא פגעו בישראל. ועל שום נס זה נקרא השבת
שלפני הפסח "שבת הגדול".
* * * * *
הרבי מליובאוויטש מסביר כי מדברי המפרשים ניתן ללמוד ששבת הגדול נקרא כך, לא בגלל ההצלה הניסית
של בני ישראל. אלא, משום שבני ישראל עמדו בתוקף במסירות נפש לקיים את מצוות הקב"ה, מבלי להתחשב
בסכנה שבדבר, ועד שאמרו למצרים בפרוש שלקיחת השה היא כדי לשוחטו. מסירות נפש זו פעלה את הנס -
המצרים לא היו רשאים לומר דבר.
אדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד) מציין, כי הנס של שבת הגדול הוא: "למכה מצרים בבכוריהם". "כשלקחו
ישראל פסחיהם באותו שבת, נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה עושים כך, אמרו להם זבח פסח
הוא להשם שיהרוג בכורי מצרים, הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל
ולא רצו. ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם וזה שכתוב למכה מצרים בבכוריהם". (שבכורות
מצרים היכו במצרים).
בני ישראל השיבו לבכורי מצרים, דוקא תשובה שהקב"ה יהרוג בהם (בבכורי מצרים) מתוך השתדלות לכוף
את הבכורות לקיים את ציווי הקב"ה "שלח את עמי". כלומר, עיקר הנס הוא האפשרות לקיים את ציווי השם.
* * * * *
שפע הניסים בשבת זו, העניקו לה את שמה - השבת הגדול. הן קיום מצוות השם להקריב את הפסח, הן שחיטת
אלוקיהם של מצרים מבלי שהמצרים יפגעו בישראל, הן פעולת בני ישראל על המצרים עד שהבכורות עשו
מלחמה והרגו הרבה מהם כדי שישלחו את ישראל, והן טעמים רבים ונוספים.
אחד ממנהגי שבת הגדול, לקרוא את ההגדה החל מ"עבדים היינו" ועד "לכפר על עונותינו" - הטעם למנהג
ששבת הגדול מייצג את תחילת הגאולה.
|
מה שתולים הנס בשבת דוקא. ולא עשו לו זכר בעשור לחודש, בין אם זה יוצא שבת ובין אם יום חול, וכמו שיום זה ומעשיו נזכר בתורה בשם "עשור לחודש" ולא נזכר בפרוש שיום שבת היה? - מפני שלא בא הנס אלא על שמירת השבת.
שידעו מצרים שישראל שומרים את השבת ואין מתעסקים בבעלי חיים בבת, וכשראום היום מתעסקים בטלאים וקושרים אותם לכרעי מיטותיהם בשבת, היו מתמיהים ובאו לשאול מה זה ועל מה זה, ועל ידי כן באו ישראל בסכנה והוזקקו לנס משום ששבת היתה. לפיכך תלו את הנס בשבת ולא בעשור לחודש.
עוד בדרך צחות: שאלמלא שבת היתה לא הוזקקו לנס, וכשבאו המצרים ושאלום, מה טיבם של טלאים אלה, יכלו להסיחם לדבר אחר ולגנוב את לבבים, כדי שלא יבואו לידי סכנה. אלא כיון ששבת היתה ובשבת אין משנים, שכך אמרו חכמים, שאפילו עם הארץ, אימת שבת עליו ואינו משקר - נמצא שהשבת גרמה להם לבוא לידי סכנה ובגללה הוזקקו לנס.
עוד טעם לפיכך קבעו זכר לנס רק בשבת, ולא בעשור לחודש. מפני שביום זה מתה מרים ונסתלקה הבאר (שסיפקה מים לבני ישראל בזמן הנדודים במדבר), ונקבע ליום תענית צדיקים כשהוא חל ביום חול.
(ספר התודעה) |
