במרכזו של כל שולחן בליל הסדר נמצאת קערת הסדר, זכר למנהג הפסח בזמן שבית המקדש היה קיים, נהגו

לאכול 'כזית' מקורבן הפסח שנצלה באש, יחד עם הקורבן אכלו מצות ומרורים. ונהגו לאכול אותו בחיפזון -

כמו שאכלו בני ישראל טרם צאתם מארץ מצרים.

מה בקערה

זרוע - שוק של כבש או כנף של עוף - "בזרוע נטויה הוציאנו ממצרים". וזכר לקורבן הפסח שהיו מקריבים בשעה

          שבית המקדש היה קיים.

מרור - כל ירק שעליו מרים: חסה, עולש וכו' - "וימררו את חייהם בעבודה קשה".

          טובלים את המרור בחרוסת, שילוב זה של מר ומתוק להזכיר כי אבותינו במצרים, על אף העבדות הקשה,

          לא הפסיקו להשתעשע ברעיון הגאולה.

ביצה - זכר לקורבן חגיגה שהקריבו בבית המקדש בכל אחד משלושת הרגלים. הסיבה שבחרו בביצה היא תכונתה

          להתקשות יותר ככל שנמשך זמן בישולה במים רותחים - כך עם ישראל, ככל שלוחצים עליו יותר והוא

          עובר יותר קשיים וצרות כך מתחזקת אמונתו ודבקותו בקב"ה.

          טעם נוסף שנתקן לאחר חורבן בית המקדש, להזכיר את החורבן - ביצה היא מאכל אבלות.

          את הביצה טובלים במלח - רמז למהפכת סדום ועמורה, מקום פורח ומשגשג שהפך להיות ים המלח,

          ואשת לוט שהפכה פניה לראות את סדום הפכה להיות נציב מלח - מהפכת סדום ועמורה היתה

          בליל פסח.

חרוסת - זכר לטיט שעשו אבותינו במצרים ללבון ממנו לבנים - חרוסת נגזרה מהמילה חרסית, החומר

            ששימש לייצור הלבנים שמהם בנו את פיתום ורעמסס.

כרפס - ירק גינה שעליו וגבעוליו משמשים תבלין, או ירק מבושל.

           אותיות 'כרפס' - ס (שישים ריבוא) פרך (שעבדו עבודת פרך במצרים).

חזרת - מרור מרוסק משתמשים בה לאכילת ה'כורך' - זכר למנהגו של הלל הזקן שהיה כורך מצה ומרור ואכלם

           יחד "על מצות ומרורים יאכלהו".