מנהג ישראל הוא להתחיל בקריאת מסכת אבות, החל מהמנחה של שבת שבוע הפסח, יש הנוהגים לקרוא בשבתות

עד חג השבועות. ויש הממשיכים בכל שבתות הקיץ ועד יום הכיפורים. המנהג הנו קדום ויוסד ע"י חז"ל. בקהילות

ספרד נהגו לקרוא רק שש שבתות (כמספר הפרקים במסכת). בקהילות אשכנז המשיכו לקרוא גם לאחרי חג

השבועות והטעם לזה: הוא ששלושת הפרשיות שלאחרי חג השבועות: נשא, פינחס, שופטים = נפש, ופרקי

אבות יפים לנפש לרפואתה מהמידות הרעות.

המנהג לקרוא פרקי אבות תוקן לכבודו של משה רבינו, שנפטר בשבת בזמן מנחה לפני החשכה, ואמרו חכמים

'נשיא שמת, כל מדרשות בטלים' - כלומר לא אומרים דברי תורה בשעה כזו, אבל בכדי לא לבטל זמן תורה

תקנו לומר פרקי אבות. לומר ולא ללמוד, רק ביחידות מותר ללמוד דברי תורה, ברבים - יש לעסוק בפרקי

אבות. בזהר נאמר: 'משה נסתלק מן העולם בזו השעה של תפילת מנחה בשבת, שאז עת רצון, ושעה זו

היה רצון למעלה וצער למטה, ולכך ננעלים השערים משעת מנחה ואילך'. שערי המדרש, בכדי שיזכרו את

משה הרועה הנאמן - כי בשעת פטירתו פסק בית המדרש של משה. הרב שר שלום גאון מביא בשם

הירושלמי: "רבי יאשיה אומר - כתיב (ספר מלאכי), זכרו תורת משה עבדי" לעולם צריך לזכור שמשה

הוא שקבל ונתן את התורה.

טעמים נוספים שהובאו ע"י גדולי הדורות שאחרי תקופת הגאונים:

* בזמן מנחה נאספים לקריאת התורה עמי הארץ, ואז זה הזמן ללמד אותם מידות ודרך ארץ שכתובים

   במסכת פרקי אבות.

* כדי לקרב את "יושבי קרנות" אלא שעובדים ואינם תלמידי חכמים. להשמיע לפניהם דברים בשבח

   התורה ולקרבם אליה.

* כיון שימי הקיץ מועדים למחלות יותר מימי החורף, עוסקים ישראל בדברים לרפואת הנפש ומכך גם

   מתרפא גופם.

* כיון שבני ישראל קדשו את עצמם בין פסח לעצרת לקראת מתן תורה, כך אנו מכינים עצמנו לקבלת התורה

   על ידי עיסוק במידות ומוסר ולימוד בשבח התורה ולומדיה.

* למרות המנהג לקרוא את פרקי אבות כל חדושי הקיץ, עיקר תוקף המנהג הוא בששת השבתות שבין

   פסח לעצרת.