קורבנות החטאת הן כפרה בגין עבירות שנעברו בשגגה, החוטא בשגגה מביא את קורבנו לבית המקדש, סומך את

ידיו על ראש הקורבן ומתוודה על חטאו, סוגי הקורבן ודרכי הקרבתו משתנים בהתאם לסוג החטא:

חטאת רגיל

בגין עבירה בשוגג על מצוות לא תעשה מן התורה, שהעונש עליה הוא 'כרת'. יביא החוטא אל בית המקדש, קורבן

ממין נקבה - כבשה או שעירת עיזים, לפני ההקרבה מניח החוטא את ידיו על ראש הקורבן ומתוודה על חטאיו,

לאחר השחיטה, הכהנים מפזרים את דם הקורבן על ארבע קרנות המזבח, נתחים מסויימים מן הקורבן נשרפים

על מזבח העולה, שאר חלקי הקורבן נאכלים על ידי הכהנים ביום הקרבת הקורבן בתוך שטח בית המקדש.

קורבן עולה ויורד

קורבן בגין עבירות כגון: שבועת שקר (בשוגג), או כשאדם נכנס לבית המקדש כשהוא טמא אבל אינו מודע לכך

שהוא נטמא, הקורבן שנכפה על החוטא להביא, נקבע בהתאם למצבו הכלכלי של החוטא: העשיר יביא - כבשה

או שעירה, העני יביא - שני תורים או שני יונים. הדל - יביא מנחת סולת.

חטאות מנהיגים

קורבנות המובאים על ידי מנהיגי האומה: נשיא/ מלך, כהן גדול, הסנהדרין:

נשיא/ מלך - מביא שעירים עיזים, סומך ידיו על הקורבן ומתוודה על חטאו, את הדם זורקים על קרנות המזבח

ויתרת הדם יוצקים בבסיס המזבח. לאחר הקרבת חלקים מסויימים, נסלח עוונו.

כהן גדול וסנהדרין - כאשר הסנהדרין שוגים בפסיקה הלכתית מסויימת וכתוצאה מכך שוגים העם. זקני העדה מביאים

שניים עשר פרים (פר לכל שבט) דמו של הקורבן מוכנס לקודש ומזים ממנו שבע פעמים על הפרוכת ועל 'מזבח הפנימי'.

שארית הדם שופכים בבסיס מזבח העולה שבעזרה. בשרו נשרף מחוץ לבית המקדש - הקורבן נקרא גם 'חטאת פנימית'.

חטאות ציבור

קורבנות הציבור (נרכשים בכספי ציבור) שמקריבים אותם בראשי חודשים ובחגים.

חטאות טהרה

מביאים אנשים טמאים כחלק מטקס הטהרה שלהם: נזיר, זב, מצורע, השוגג בעבודה זרה ויולדת:

יולדת - מביא בן יונה, או תור.

מצורע/ת  - העשיר יביא כשבה. העני יביא תור או בן יונה.

זב/ה - תור או בן יונה.

נזיר - אם נטמא טומאת מת, מביא תור או בן יונה. אם גמר ימי נזירותו (הימים בהם התחייב להתנזר) יביא כשבה.

השוגג בעבודה זרה - שעירת עיזים. 

פר ושעיר של יום הכיפורים

את הפר מביא הכהן הגדול והוא כנגד חטאיו.

שעיר העיזים הוא כנגד חטאי העם.

דמם של הקורבנות הללו מוכנס לקודשי קודשים.