יום הכיפורים בבית המקדש, היה יום שכולו צפיה ודריכות. במיוחד לגבי הכהן הגדול, כי ביום הכיפורים הכהן הגדול

עשה את כל עבודות בית המקדש, כשהוא מסתייע בכהנים אחרים. וכולם ציפוי לגילויים הניסיים שילמדו כי נתכפרו

עוונותיהם של בני ישראל.

בלשכת ה'פרהדרין':

שבוע לפני היום הנורא. העבירו את הכהן הגדול ללשכת ה'פרהדרין' ובמקומו מונה כהן גדול 'זמני' עד ליום הכיפורים.

בלשכה היו מלמדים ובוחנים את הכהן לגבי כל ההלכות הקשורות לעבודתו ביום הכיפורים, ואף היו מעבירים לפניו

את כל הקורבנות: פרים, אילים וכבשים לבדוק אם הוא יודע מתי זמן הקורבן של אחד מהם. יום אחד לפני היו מוציאים

אותו ומעבירים אותו ללשכת 'בית אבינטס' שם היו מכינים את סממני הקטורת, באותה לשכה היו משביעים אותו

לקיים את מצוות הקטורת כהלכתה (ולא כדרכי הצדוקים). ואחר היו מחזירים אותו ל'פרהדרין'. בערב יום הכיפורים

הקפידו למדוד את מזונו שלא יאכל יותר מדי והדבר יביאו לידי עייפות, כיון שהכהן הגדול היה צריך להישאר ער

כל אותו הלילה - כדי שלא יבוא לידי קרי לילה ויהפוך לטמא.  

בלילה היו מתאספים עם הכהן בלשכה, פרחי כהונה ותלמידי חכמים ללמוד עמו הלכות יום הכיפורים. ולאחר מכן

כדי לשמור על ערנותו היו קוראים בפניו בספרי נביאים ודברי הימים, דברים שמושכים את תשומת הלב ויגרמו

לו להישאר ער. פרחי הכהונה היו עוקבים אחריו בדריכות ואם ראו כי נוטה לעייפות רבה היו מקישים באצבע

צרדה ואומרים לו: "אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה", כלומר שיעמוד על הרצפה הקרה (בבית המקדש

הכהנים היו הולכים יחפים) והקרירות תעורר אותו.

הבגדים של הכהן הגדול: 

ביום הכיפורים היה הכהן משתמש בשתי מערכות של בגדים, האחת בגדי הזהב והפאר שכללה שמונה פרטי

לבוש, ביניהם: הציץ, החושן, המעיל עם הפעמונים והאפוד. והשניה בגדי לבן מבד פשתן כדוגמאת הבגדים

של כהן הדיוט, אבל נוסף מעליהם אבנט לבן. במהלך היום היה הכהן מחליף את בגדיו מספר פעמים בהתאם

למטלה עליו היה לבצע. הכהן היה עובר בבית המקדש מצד לצד בתוך כל חלקי הבית לצורך ביצוע המטלות

השונות, סך הכל היה מבצע 42 'מסעות' כמספר המסעות שעברו בני ישראל בעת הנדודים במדבר.

סדר העבודה ביום הכיפורים:

עם שחר היה הכהן יוצא למקווה שנמצא בהר-הבית, טובל ולובש את בגדי הזהב. חוזר לבית המקדש ומבצע

את כל העבודות הרגילות שהיו נעשות יום ביומו (בימים רגילים נדרשו 16 כהנים לביצוע עבודות אלו). לאחר

מכן היה מקריב את הקורבנות המיוחדים ליום הכיפורים: פר ושבעה כבשים. יוצא שוב וטובל פעם שניה

במקווה ומחליף לבגדי לבן ואז היה נעמד ליד פר שהיה קורבנו האישי, ומתודה על חטאיו. אולם בטרם העלה

את הפר לקורבן הלך לשער ניקנור לביצוע הגרלת 'שעיר לעזאזל'.

באותה שעה שהכהן קרא בתורה שרפו מחוץ לעזרה את פר החטאת של הכהן הגדול ואלה אשר הלכו לראות את שריפת

הפר לא יכלו להאזין לקריאת התורה: "הרואה כהן גדול שהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים לא מפני שאינו

רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם היתה נעשית כאחת" (יומא, פ"ז מ"ב). מכל קרבנות היום שעיר החטאת

הנו הקרבן היחידי אשר נאכל לכוהנים.

במוצאי יום הכיפורים היו קהל גדול ושמח מלווה את הכהן הגדול אל ביתו, שמח על כך כי הכהן נשאר בחיים לאחר

שהיה בקודש הקודשים. והכהן היה עושה משתה שמחה למשפחתו ולמקורביו.