|
"ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום,
וברא בו בריות טובות ואילנות טובים, ליהנות בהם בני אדם". |
ברכת האילנות היא אחת מהברכות מקבוצת כ"ברכות הראיה", ברכות המתייחסות לתופעות טבע שונות שכאשר
הן מתחוללות מול עינינו אנו מברכים את בורא העולם "שהוא המחולל והמפעיל את כל הכוחות האדירים שבבריאה".
בעוד שאת שאר ברכות הראיה ניתן לברך מספר פעמים בשנה (בכל פעם שנתקלים בתופעת טבע), את ברכת האילנות
ניתן לברך רק פעם אחת בשנה - בתחילת האביב בחודש ניסן, בעת שהעצים מלבלבים ומופיעה הפריחה, ואנו יודעים
כי בקרוב מאוד יהפכו הפרחים לפירות נפלאים ועסיסים שיצר הקב"ה להחיות את נפשנו.
זמנה של הברכה - חודש ניסן:
"הרואה (בחודש ניסן) אילני מאכל שמוציאין פרח מברך בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות
ליהנות בהם בני אדם. ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה. ואם איחר מלברך עד שגדו הפירות, לא יברך עוד. יש
אומרים דאם לא בירך בפעם הראשונה שראה את הפרחים, שוב לא יברך" (קיצור שו"ע עם פסקי שו"ע אדה"ז).
ההדגשה היא על 'ניסן' שהוא זמן האביב והפריחה, בארצות החמות, בארץ ישראל. אבל היו פוסקים שהעירו שהוא
הדין גם בחודש אחר, בכל שרואה בפעם הראשונה עצי מאכל בלבלובן (משנה ברורה שם, ס"ק א). אולם כתב
החיד"א בספרו 'ברכי יוסף' (סימן רכו), שעל פי חכמי הסוד הזמן לברכה הוא דווקא בחודש ניסן.
ומי ששכח ולא ברך בחודש ניסן, יש הסוברים כי הפסיד את הברכה. ומוטב אם כן להזדרז ולברך מיד בתחילת חודש
ניסן את ברכת האילנות. והמקובלים הרחיבו את הדיבור על מעלת ברכה זו. ויש שנהגו לאומרה במניין ולהוסיף עוד
מזמורים ובקשות ולומר אחריהם קדיש.
גם הנשים מברכות ברכה זו. ולמנהג האשכנזים אין בכך חידוש, שהרי נשים שרוצות יכולות לברך גם על מצוות
שהזמן גרמן. אולם גם למנהג הספרדים נשים יכולות לברך ברכת האילנות, משום שהזמן הקבוע לברכת האילנות אינו
תלוי במצווה אלא בהופעת הפרחים באילנות. וזה לא נחשב כמצווה שהזמן גרמה אלא המציאות הטבעית גרמה.
יש שנהגו שלא לברך ברכה זו בשבת, אולם לדעת רוב רובם של הפוסקים אין שום סיבה להימנע מברכת האילנות
בשבת וכן נהגו בהרבה מקומות, אולם יש הסוברים כי אין לברך בשבת מחשש שמא המברכים ישכחו לרגע כי זהו
יום השבת ויקטפו מהעץ. כמו כן יש המקפידים שלא לברך על עצים בשנות ה'ערלה' (שלוש השנים הראשונות לקיומו
של העץ).
לברך דווקא על אילנות:
ותקנו לברך דווקא על אילנות ולא על ירקות, משום שהם בולטים יותר בנוים ויופיים. ועוד שבאילנות ניכר יותר החסד
והאהבה של הקב"ה כלפינו. משום שכדי לספק מזון בסיסי לבני האדם, יכול היה הבורא להסתפק בבריאת התבואה,
הקטניות ושאר פירות האדמה. אבל לא כך עשה הקב"ה, אלא הוסיף וברא למעננו את פירות האילן, לגוון את מאכלנו
בפירות בעלי טעמים עשירים ומשובחים. ולכן אנו אומרים בברכה "שלא חיסר בעולמו כלום", אפילו דברים שאין בהם
צורך קיומי, "וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם". (הרב אליעזר מלמד).
