"בוא וראה: אותה ארץ, גבול חלקם של מצרים, באותה שעה הושיט הקדוש ברוך הוא את אצבעו, ונוצרו שלהבות

אש באותו התחום, ונתיבשו כל אותם המקומות שתרככו ממים בתחום מצרים, וכל ירק שצמח ממי המעינות - יבש.

אז נראו למטה כנים שיצאו מעפר הארץ".  (זהר הנגלה).

מדוע לקה העפר ע"י אהרן ולא על ידי משה?

אמר רבי תנחום: אמר לו הקב"ה למשה: עפר שהגן עליך כאשר הרגת את המצרי (וטמן את גופת המצרי בחול),

אינו דין שילקה על ידך, לפיכך לקו המצרים שלוש מכות (דם, צפרדע וכינים), ע"י אהרן. (שמות רבה).

ופרעה לא קיבל התרעה על מכת הכנים, כי אין הקב"ה מתרה בפרעה רק במכות אשר בהן מיתה לאדם (רמב"ן).

כנים, מידה כנגד מידה:

* על כי מנעו מישראל מרחצאות והכנים צערו את ישראל, לפיכך לקו בהם גם המצרים.

* מפני שכפו על ישראל לנקות את העפר מהדרכים, השדות, החצרות והבתים. והכריחו גברים לנקות את בתי נשים,

   ונשים לנקות את בתי הגברים. לפיכך הפך הקב"ה את העפר לכנים. והמצרים חפרו בעפר כדי למצוא עפר נקי

   ולא מצאו עפר ללא כנים, שכן שכבת הכנים היתה בעובי של אמה.

* דבר אחר: אמר הקב"ה: יבוא דבר שנברא מעפר, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה משולה לעפר, שנאמר:

"ושמתי את זרעך כעפר הארץ" (בראשית, י"ג, ט"ז).  (מדרש ילמדנו).

נטה אהרן את ידו במטה, וכל עפר הארץ הפך לכנים (ארבע עשרה מינים שונים), גם העפר שבשדות ובבתים. והיו

המצרים לובשים בגדים נקיים ומיד מתמלאים בכנים ונעשין כמחטים בבשרם. ובאותה שעה בטלה עבודה מאבותינו,

מרוב שהמצרים סבלו לא יכלו עוד לשעבד את ישראל.

"אצבע אלוקים היא":

גם הפעם ניסו חרטומי מצרים לחקות מעשי אלוקים, אולם לא יכלו. "אמר רבי אלעזר: שאין השד (של החרטומין)

יכול לברא בריה פחותה מכשעורה. ורב פפא מוסיף שאפילו בריה גדולה כגמל אין השד יכול לברא. (את הצפרדעים

החרטומים לא בראו אלא הצליחו להוציא מהמים).

משראו החרטומין שאינם יכולים להוציא כנים, הכירו שהיו מעשה אלוקים. אמרו לו לפרעה: אין מכות אלו אלא מבעל

גבורות, כי "אצבע אלוקים היא", ומה אם עכשיו כך אנו מוכים, מה נעשה לכשיעיר כל אפו וחמתו?.