בהגדה של פסח מסופר על ארבע בנים המסבים לשולחן הסדר: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע
לשאול". ומסדר ההסיבה של הבנים מתעוררות כמה קושיות חדשות:
* על שאלתו של הרשע עונים: "אילו היה שם לא היה נגאל". אם אינו שייך לסיפור גאולת עם ישראל ממצרים,
מדוע הוא מופיע בהגדה?
* מדוע הושיבו את 'הרשע' ליד 'החכם'?, ע"פ תוארו מעמדו הוא הנחות ונראה היה שעליו היה לשבת בסוף.
* האריז"ל כותב שארבע הכוסות שאנו שותים הן כנגד ארבעת הבנים, לפי זה יוצא, שעל הכוס השניה שהיא כנגד
הבן 'הרשע' אנו אומרים את עיקר ההגדה.
לא מוותרים על אף יהודי:
על הקושיה הראשונה עונים לנו חז"ל: "ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא" (סנהדרין, מ"ד, ע"א).
בכל יהודי בלא שום קשר למעמדו הרוחני או לדרגתו בקיום התורה והמצוות - יש נשמה אלוקית. מסבירה
החסידות את "אחד רשע", שאפילו בבן הרשע יש את ה"אחד". אותה נקודה אלוקית המקשרת כל יהודי אל
הקב"ה.
ולכן חייבים להביא גם את הבן הרשע לשולחן הסדר, כדי לקרבו ולחשוף את הנקודה היהודית שקיימת בו.
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" - התורה מלמדת אותנו שאין לוותר על אף אחד, כי גם יהודי שחטא הוא עדין
'ישראל'. ראשי התיבות של 'ישראל' הן: יש שישים ריבוא, אותיות לתורה. אם בספר תורה, תחסר ולו רק
אות אחת מיד הוא נפסל. כך גם שלמותו של כל עם ישראל תלויה בכל יהודי, בלא כל קשר למעשיו.
מסר לרשע ומסר לחכם:
כדי לעזור ל'רשע', צריך את החכם הבן הנעלה ביותר. לתם ולזה שאינו יודע לשאול עלול להיות מחסור בידע
וחוכמה כדי לענות לרשע על כל שאלותיו, לכן מושיבים אותו על יד החכם מורה התורה. על מנת שהחכם יעזור
לרשע לגלות את נקודת 'האחד' שבנפשו. אומרים לרשע - אל תתייאש אף פעם לא מאוחר.
וישנה כאן גם הוראה לבן החכם, צריך להשתדל לעזור ולקרב כל אחד. אל תתמקד רק בעצמך - למדת תורה
קנית חוכמה, עזור לאחרים למצוא את דרכם אל ה' ותורתו.
"לא יידח ממנו נידח" (שמואל-א', י"ד, י"ד):
זו משימה לא קלה ולא פשוטה, יש לעמול קשה עד שמצליחים להית בלב הבן הרשע את שלהבת הנשמה. לכן
עיקר ההגדה נאמרת על הכוס השניה שהיא כנגד הבן הרשע.
ומה עונים לו על שאלתו: "אילו היה שם, לא היה נגאל" - אז בגלות מצרים, כל הרשעים מישראל שלא רצו לקחת
חלק בגאולה מתו במכת החושך. אולם אחרי מתן תורה במעמד הר סיני, במעמד שבו כרת הקב"ה ברית נצח עם
ישראל. קיימת ההבטחה: "לא יידח ממנו נידח" - אף אחד לא יישאר מאחור לכל היהודים כולם יהיה חלק בגאולה
האחרונה והשלמה.
בגמרא נאמר: "דריש לקיש אדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהן קל וחומר
ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור, פושעי ישראל
שמליאין מצות כרמון שנאמר (שיר השירים ו') כפלח הרמון רקתך. ואמר רבי שמעון בן לקיש: אל תיקרי רקתך אלא
ריקתיך, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון - על אחת כמה וכמה. אלא הא דכתיב עברי בעמק הבכא - ההוא
דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על הגויה דמשכה ערלתו
ולא מבשקר ליה". (עירובין, י"ט, ע"א).
העובדה שאין אש של גיהנם שולטת ברשעים היא הוכחה שעדין נשאר בהם איזה זיק יהודי שיכול לפוח ללהבה של
תשובה ומעשים טובים, ולכן אברהם אבינו יושב בפתחה של גיהנם ומוציא את כל מי שיש אות ברית בבשרו .
(ע"פ הרבי מליובאוויטש - ליקוטי שיחות כרך א'. צ. לבנוני - שולחן שבת, חג הפסח)
