לאורך השנה, כל ימי החגים הם זמנים של שמחה גדולה. אבל השמחה הגדולה ביותר היא בחג הסוכות המכונה -

"זמן שמחתנו". לעומת שאר החגים הציווי על השמחה בחג הסוכות מופיע בתורה שלוש פעמים.

כאשר יום-הכיפורים חל בשבת נראה, לכאורה, שיש כאן סתירה: בשבת מצווה לאכול ולשתות ויש עניין של עונג שבת,

ואילו ביום-הכיפורים חייבים לצום, ועד כדי עינוי - "ועיניתם את נפשותיכם". כמו-כן בשבת מצווה לשמוח (כמאמר

חז"ל על הפסוק "וביום שמחתכם" - "אלו השבתות"), ואילו יום-הכיפורים עניינו תשובה, שגורמת לכאורה מרירות

ולא שמחה.

המצווה המרכזית של ראש-השנה היא התקיעה בשופר. "יום תרועה יהיה לכם". תקיעת השופר מציינת כי ביום זה

אנו ממליכים את הקב"ה למלך על כל הארץ. בין הפסוקים הנאמרים בתפילת ראש-השנה, בנוגע לתקיעת השופר,

אנו מוצאים: "כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ... עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר".

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי

יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם,

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ".

                                                                                                 (ויקרא, כ"ג, מ'-מ"א)

שלושת הסוכות - העץ של אברהם שבצילו ישבו המלאכים; הסוכה המשמשת אותנו בזמן הזה;

ו"סוכת עורו של לווייתן", לעתיד לבוא - מקבילות לשלוש דרגות בקיום מצוות.

הסוד הנסתר והכמוס של חכמי האמת לזירוז הגאולה * בכל פרט ממצוות החג ומנהגיו עטופים סודות

עליונים וצירופי שמות ה' הקדושים * על השם המפורש והקדוש ועל שבעים שניים צירופי השמות

המזרזים את הגאולה.

"ידוע מאמר רז"ל (יבמות ס"ג) כל אדם שאין לו בית אינו אדם, היינו שחסר בהשלימות בתור אדם,

כי אדם בהכרח שתהיה לו דירה לשבת בה. והנה, המעלה הזו שיש לו דירה הרי אינה דוקא כאשר הוא

נמצא בהדירה, אלא אפילו כאשר הוא נמצא בשוק, בהרי בזה שיש לו דירה למושבו, הרי הוא אדם.

ונמצא שבחג הסוכות שהמצוה היא 'תשבו כעין תדורו' הרי במשך שבעה ימים הסוכה היא דירתו,

שבזה נעשית השלימות שלו בתור אדם"

                                                                                                      (הרבי מליובאוויטש).

"בזמן שבית המקדש היה קיים נוצרה התקשרות עצמית בין נשמות ישראל לבין הקב"ה על ידי הכניסה

של הכהן גדול לקודש הקדושים ביום הכיפורים. כך גם עתה מתבטא ענין זה בתפילות יום הכיפורים,

שכן תפילה היא במקום קורבנות"

                                                                                                         (הרבי מליובאוויטש)

השבת הראשונה של השנה, שהיא השבת הראשונה לבריאה. האדם הראשון נברא בראש השנה, היה זה

יום שישי ובו ביום חטא ונגזר עליו להיות מגורש מגן עדן. אולם בזכות השבת נדחה גירושו מגן העדן ביום

אחד. ואז גילה את כוחה של התשובה, ואמר: "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה'"

(להודות מלשון להתוודות).

"ביום הכיפורים נשלמו ארבעים יום שלישיים שעשה משה רבינו בהר סיני, ובו ביום נתרצה לו

הקדוש ברוך הוא לכפר על מעשה העגל ומסר בידו לוחות שניים וחזר הכבוד לשכון בישראל.

לפיכך נתן יום זה לכפרה לישראל לדורות עולם". 

                                                                                                                         (א. כיטוב - ספר התודעה)

בג' תשרי שהוא מוצאי ראש השנה - צום גדליה, והוא הנקרא בנביאים (זכריה, ח') צום השביעי, על

שם החודש, תשרי, שהוא שביעי לחדשים. צום זה תקנו חכמים על הריגת גדליהו בן אחיקם, שהרגו

ישמעאל בן נתניה בעצת מלך עמון.

                                                                                                                                                  (ספר התודעה)

למי שרוצה להכין סימנים לשולחן ראש השנה, אבל לא יודע מה ואיך –

מתכונים, טיפים והסברים קצרים על כל סימן וסימן.

ראש השנה הוא גם ראש חודש, ראשון לחודש תשרי, ובבית המקדש היו מקריבים ביום זה עולת ראש

חודש כמשפט. אף על פי כן אין מזכירין ענין ראש חודש בכל תפילות היום, לא בשחרית ולא במוסף,

וכן לא באמירת סדר הקרבנות קודם תפילת שחרית. ויש מן הראשונים שסמכו לכך מאמר חכמים:

'איזהו חג שהחודש מתכסה בו - הוי אומר, זה ראש השנה" שראש חודש וקרבנו מכוסין בסדר התפילה.

                                                                                                                                                               (ספר התודעה)

"עניין המנהג שנהגו האשכנזים לילך ביום ראשון דר"ה אחר תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה

אצל הים הגדול, או אצל המעיין, או באר מים חיים וקורים אותו תשליך, הנה הוא מנהג יפה ויותר טוב

הוא אם יהיה חוץ לעיר. ויעמוד על שפת הים, או על שפת הבאר, או המעיין ויקרא שם ג' פעמים מי

א-ל כמוך כו' תתן אמת ליעקב כו' שבסוף מיכה המורשתי... וכשתאמר ותשליך במצולות ים כל

חטאתם תכוון שיושלכו כל חטאתיך ועונותיך וגם המקטרג העליון יושלך במצולות הים העליון, כי

לסבה זו הוצרך לאמרו על הים או על המים החיים"... 

                                                                                                             (האר"יזל, שער הכוונות - ר"ה)