המשכן, מקום השראת השכינה הקדושה בעת נדודי בני ישראל במדבר, החל מהשנה השניה

לנדודים, ארבע מאות ושמונים שנה לאחר מכן נגנז המשכן וחלק מכליו שלא שימשו את

בית המקדש והוא מאוחסן ע"פ חז"ל במחילות מתחת למקדש עד לעתיד לבוא.

בכל תחילת מסע פורק המשכן ושבט לוי היה אמון על הובלתו למקום החניה הבא, שם

הוקם מחדש וענן השם מכסה עליו, משה רבינו נצטווה ע"י הקב"ה להקים את המשכן

על כל כליו, כל פרט היה מדוייק להפליא ונבנה ברוב פאר והדר. סיום מלאכת בנית

המשכן וכליו היה ב-כ"ה בכסלו אולם הוא נחנך רשמית רק בראש חודש ניסן

(יום הולדתו של יצחק אבינו) ובכדי "לפצות" את חודש כסלו שהפסיד יום טוב

סיבב הקב"ה כך שמרד החשמונאים - חג החנוכה נפלו על חודש כסלו.

המשכן הוקם מכספי תרומות של עם ישראל, המקור לכספים היו השלל שבני

ישראל יצאו איתו ממצרים והשלל מביזת הים, כשמשה מסר את הצו האלוקי

להקמת המשכן בני ישראל התגייסו בשמחה רבה להביא מאוצרותיהם, נשיאי

העדה רצו שהמשכן יקום רק מכספם אבל משה רבינו התעקש שלכל עם ישראל

צריך להיות חלק בתרומות למשכן, כמו שכולם היו מעורבים בחטא העגל.

בילקוט שמעוני מסופר על דו-שיח בין הקב"ה למשה בעניין המשכן "שעה שאמר לו

הקב"ה למשה ועשו לי מקדש, אמר משה לפני הקב"ה - רבש"ע כתיב "הנה השמים

ושמי השמים לא יכלכלוך" ואתה אומר לי "ועשו לי מקדש?" ענה לו הקב"ה: משה, לא

כשם שאתה סובר, אלא עשרים קרש בצפון, ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב,

ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה". כל פרט ופרט במשכן ולו הקטן ביותר מרמז על

עבודתו הרוחנית של האדם. המשכן הוא לאות לכך שהקב"ה מחל לבני ישראל על

חטא העגל.

המשכן היה בנוי מקורות עץ (עצי שיטים, שלפי המדרש נטע יעקב במצרים והשביע

את צאצאיו שכאשר יצאו ממצרים יכרתו את העצים ויקחו אותם למדבר). ויריעות

בד ועורות, אחד מסוגי העורות שכיסו את המשכן היה של חיה בשם "תחש" (לא

זה המוכר לנו כיום), חיה בעלת עור צבעוני ויפהפה שנבראה אך ורק לצורך זה

וכשבני ישראל עמדו להיכנס לארץ ישראל, היא נעלמה ולא נראתה יותר.

כשבני ישראל נכנסו לארץ הוקם המשכן בגלגל, שם עמד כ-14 שנה שנות

כיבוש הארץ, משם עבר המשכן לשילה ועמד 369 שנים - בשילה נעשה שינוי

במשכן ובמקום קירות העץ נבנו קירות אבן, כשחרבה שילה הועבר המשכן לנוב

ומשם לגבעון סך הכל 57 שנים. המשכן פורק סופית כשהוקם בית המקדש

הראשון ע"י שלמה המלך.